Vayedaber

Simple Havroutah

'Avodah Zarah

Daf 68b

כִּדְרַבִּי זֵירָא, תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא: הַיַּיִן שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עֲדָשִׁים, וְחוֹמֶץ שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ גְּרִיסִין — אָסוּר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְהָא הָכִי נָמֵי דִּפְגַם מֵעִיקָּרָא, וּפְלִיגִי!

Traduction

this can be explained in accordance with the explanation of Rabbi Zeira that dough is different because it is enhanced in any event, come and hear a refutation of that explanation from the latter clause of the same baraita: Forbidden wine that fell into lentils or forbidden vinegar that fell into split beans renders the food forbidden. And Rabbi Shimon deems them permitted. And here also, it is a case where the forbidden substance detracted from the flavor of the dough from the outset, and they disagree.

Rachi non traduit

כדרבי זירא. דחימוץ יותר מדאי שבח הוא לענין חימוץ עיסות אחרות:

Tossefoth non traduit

ת''ש מסיפא. מהך דנפל של תרומה תחלה היה יכול לפשוט כמו שמוכיח לבסוף אלא דניחא ליה להביא כל הברייתות עד שמעמידן על האמת:

וְכִי תֵּימָא, הָכָא נָמֵי כִּדְשַׁנִּי לֵיהּ עוּלָּא לְרַבִּי חַגָּא: כְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וּלְבַסּוֹף פָּגַם, וּמִי פְּלִיגִי כְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וּלְבַסּוֹף פָּגַם? וְהָא קָתָנֵי: נָפַל שֶׁל תְּרוּמָה תְּחִלָּה — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר!

Traduction

And if you would say: Here too, it can be explained as Ulla responded to Rabbi Ḥagga, that the baraita is referring to a case when the vinegar enhanced the flavor of the split beans and subsequently detracted from it, e.g., where it spilled into cold split beans and then they were heated, this cannot be said, as do they actually disagree in a case when the forbidden substance enhanced the flavor of the permitted food and subsequently detracted from it? But isn’t it taught in the first clause of the baraita that if the leaven of teruma fell in first, before the non-sacred leaven, everyone agrees that it renders the dough forbidden, as it enhanced the flavor of the dough at the outset, even though the flavor was subsequently detracted from by the non-sacred leaven?

Rachi non traduit

והקתני נפל של תרומה תחלה. דהשביח ולבסוף פגם הוא ומודי ר''ש בה:

אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, בִּפְגַם מֵעִיקָּרָא מַחְלוֹקֶת? שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

Rather, must one not conclude from it that the dispute is with regard to a case where the forbidden substance detracted from the flavor of the food from the outset? The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.

הָנֵי תְּלָתָא בָּבֵי דְּקָתָנֵי, לְמָה לִי? בִּשְׁלָמָא בָּבָא דְּסֵיפָא, קָא מַשְׁמַע לַן: בְּפוֹגֵם מֵעִיקָּרָא מַחְלוֹקֶת. מְצִיעֲתָא נָמֵי, הִשְׁבִּיחַ וּלְבַסּוֹף פָּגַם — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.

Traduction

The Gemara asks: With regard to those three clauses that the baraita teaches concerning different cases, why do I need all three of them? Granted, the last clause, concerning the wine spilling into the lentils, teaches us that the dispute is with regard to a case where the forbidden substance detracts from the flavor of the food from the outset. The middle clause, with regard to the case where the leaven of teruma fell in first, also teaches a novel halakha, which is that in the case of a forbidden substance that enhanced the flavor of the food and subsequently detracted from it, everyone agrees that the mixture is forbidden.

Rachi non traduit

תלתא בבי. רישא היכא דנפלו כאחת ואשמועינן פלוגתא:

מציעתא. נפל של תרומה תחלה. בבא דסיפא יין שנפל לתוך עדשים. מציעתא נמי אשמעינן דהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור:

Tossefoth non traduit

והני תלתא בבי. תרתי דשאור והך דיין שנפל לתוך עדשים ואע''ג דבשאור איכא תרי בבי נפל של תרומה תחלה ונפל של חולין תחלה תרוייהו חשיב להו חדא דמשום נפל של תרומה תחלה מסיים לפרושי נפל של חולין תחלה לאשמועינן דאפילו בפוגם מעיקרא קאסר ת''ק:

אֶלָּא רֵישָׁא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא, וּמָה סֵיפָא דְּלָא קָא מַשְׁבַּח כְּלָל, אָסְרִי רַבָּנַן, רֵישָׁא דְּקָא מַשְׁבַּח מִיבַּעְיָא?

Traduction

But why do I need the first clause, concerning the case of non-sacred leaven and leaven of teruma falling into the dough together? It could have been inferred from the other two clauses that the dough is forbidden, in the following manner: Now that in the case of the last clause, where the forbidden substance does not enhance the permitted food at all, the Rabbis deem it forbidden, is it necessary to say that it is forbidden in the first clause, where the forbidden substance enhances the food’s flavor at first before detracting from it?

Rachi non traduit

סיפא דלא משבח כלל. יין בעדשים אסרי רבנן:

רישא. דתרומה אשבחיה בהדי שאור דחולין ברישא והדר פגמה תרוייהו מיבעיא:

אָמַר אַבָּיֵי: רֵישָׁא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִצְטְרִיךְ, וְהָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: עִיסָּה זוֹ רְאוּיָה לְהַחְמִיץ בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, מִי גָּרַם לָהּ שֶׁתַּחֲמִיץ בְּשָׁעָה אַחַת? אִיסּוּר.

Traduction

Abaye said: The first clause is necessary to teach that Rabbi Shimon deems it permitted. And this is what the Rabbis said to Rabbi Shimon: This dough was fit to become leavened in two hours if the permitted leaven had fallen into it alone. What caused it to become leavened in one hour? The forbidden leaven. Therefore, the dough is forbidden.

Rachi non traduit

לר''ש אצטריך. לאשמועינן דר' שמעון מתיר:

מי גרם לה שתחמץ בשעה אחת איסור. ונמצא דהשביחו ולבסוף פגם ובההיא הא קא מודית לן דאסור:

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן? כְּשֶׁהִשְׁבִּיחוּ, שְׁנֵיהֶם הִשְׁבִּיחוּ; כְּשֶׁפָּגְמוּ, שְׁנֵיהֶם פָּגְמוּ.

Traduction

And Rabbi Shimon could respond that when the two types of leaven enhanced the flavor of the dough, they both enhanced it, not only the forbidden leaven; and when they subsequently detracted from it, they both detracted from it. Therefore, it is permitted.

Rachi non traduit

שניהם השביחו. ולא האיסור לבדו השביחו:

לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, לִיצְטָרֵף הֶיתֵּר וְאִיסּוּר בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְלִיתְּסַר!

Traduction

The Gemara asks: Even according to the opinion of Rabbi Shimon, let the permitted leaven and the forbidden leaven combine together and render the dough forbidden, since Rabbi Shimon concedes that if the permitted food was initially enhanced by the forbidden substance it is forbidden.

Rachi non traduit

וליתסר. משום משביח ולבסוף פגם דמודי ר''ש בה:

Tossefoth non traduit

לרבי שמעון ליצטרפו היתר לאיסור. וא''ת אמאי לא תלי פלוגתייהו בזה וזה גורם כההיא דסוף פרק כל הצלמים (לעיל עבודה זרה דף מט.) וי''ל דהיינו דוקא שאין בזה כדי להחמיץ ולא בזה כי מצטרפי ה''ל זה וזה גורם אבל כשיש בכל אחד כדי להחמיץ אין שייך זה וזה גורם ואפי' מאן דשרי התם אסר הכא [וע' תוס' פסחים כז. ד''ה עד]:

רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ אִיסּוּר וְאִיסּוּר נָמֵי לָא מִיצְטָרְפִי,

Traduction

The Gemara responds: Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says that even a forbidden substance and another forbidden substance do not combine to render a mixture forbidden. Accordingly, a forbidden substance and a permitted substance certainly do not.

Tossefoth non traduit

רבי שמעון לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור לא מצטרפי דתנן הערלה והכלאים מצטרפים ר''ש אומר אין מצטרפין. תימה דבמעילה (דף יח.) פריך מהא דקאמר ר' שמעון הערלה והכלאים אין מצטרפין אההיא דר' שמעון דאמר כל שהוא למכות וא''כ למ''ל צירוף ומשני התם אין מצטרפין אין צריכין לצרף פירוש דבכל שהוא נמי מיחייב והכא משמע דאין מצטרפין ממש קאמר שאין מצטרפין לחייב ותירץ ר''ת דההיא דהתם דפריך מינה במסכת מעילה היינו מתניתא דהתם דמסכת ערלה דאמרינן נמי רבי שמעון אומר אין מצטרפין גבי ערלה וכלאי הכרם והתם מיירי בערלה וכלאי הכרם שהם בעינייהו בלא תערובת ולכך קאמר אין צריכין לצרף וההיא דמייתי הכא לאו היינו מתני' דמסכת ערלה אלא היינו מתני' דמיירי בתערובת והכי איתא התם הערלה והכלאים אסורין ומצטרפין זה עם זה ר''ש אומר אין מצטרפין והכי פירושו דת''ק סבר דמצטרפין זה עם זה לאסור התערובת דהיתר אי ליכא מאתים שאם נפל חצי לוג מערלה וחצי מכלאי הכרם לפחות ממאתים לוגין דהיתר מצטרפין לאסור התערובת ור''ש אומר אין מצטרפין לאסור דכיון דאיכא מאתים דהיתר מערלה לחוד או מכלאי הכרם מותר אע''ג דליכא מאתים מן כולם והשתא ניחא דעל כרחך הך אין מצטרפין ממש קאמר כדפי' דליכא למימר אין צריכין לצרף קאמר כי ההיא דמסכת ערלה ומשום דכל שהוא למכות כדקאמר התם ר''ש כל שהוא למכות היינו דוקא באיסור בעיניה אבל ע''י תערובות בהיתר לא דאל''כ לא תמצא שום ביטול לר''ש לא ברוב ולא בס' ולא במאתים אלא ודאי באיסור מעורב בהיתר מודה ר''ש כדפי' אבל היכא דלא שייך ביטול כגון היכא דאיכא טעם חשבינן ליה כאילו היה האיסור בעין דהא טעם כעיקר כדפ''ל [עי' תוס' מעילה יח. ד''ה תני ותוס' שבת פט:

ד''ה אסורין ותוס' בכורות כז: ד''ה וכי הזאה]:

דִּתְנַן: הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם מִצְטָרְפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מִצְטָרְפִין.

Traduction

The Gemara comments: This is as we learned in a mishna (Me’ila 18a): If orla and diverse kinds planted in a vineyard fell into a permitted substance, and neither one is sufficient in its own quantity to render the mixture forbidden, they combine to render it forbidden if together they are of a sufficient quantity. Rabbi Shimon says: They do not combine, and each forbidden substance is treated individually. Here too, since when the forbidden leaven enhanced the dough, it was not sufficient to enhance it by itself, the permitted leaven does not combine with it to render the dough forbidden.

Rachi non traduit

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין. אם נפלו שניהם לפחות ממאתים:

הָהוּא עַכְבְּרָא דִּנְפַל לְחָבִיתָא דְּשִׁיכְרָא, אַסְרֵיהּ רַב לְהָהוּא שִׁיכְרָא. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: נֵימָא קָסָבַר נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם אָסוּר?

Traduction

§ The Gemara recounts an incident involving a certain mouse that fell into a barrel of beer. Rav deemed that barrel of beer forbidden. The Sages said before Rav Sheshet: Shall we say that Rav maintains that even in a case where the forbidden substance imparts flavor to the detriment of the mixture, it is forbidden? Presumably, the mouse imparted flavor to the detriment of the beer.

Tossefoth non traduit

ההוא עכברא דנפל בגו חביתא דשיכרא אסריה רב לההוא שיכרא. תימה דהא צונן בצונן הוא ולשתרי וי''ל דמיירי ששהה שם יום או יומים והיה כבוש בתוך השכר וכבוש הרי הוא כמבושל:

אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: בְּעָלְמָא סָבַר רַב נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר, וְהָכָא חִידּוּשׁ הוּא, דְּהָא מִימְאָס מְאִיס וּבְדִילִי אִינָשֵׁי מִינֵּיהּ, וַאֲפִילּוּ הָכִי אַסְרֵיהּ רַחֲמָנָא. הִלְכָּךְ נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם נָמֵי אָסוּר.

Traduction

Rav Sheshet said to them: Rav generally maintains that in a case where the forbidden substance imparts flavor to the detriment of the mixture, it is permitted. But here, in the case of a mouse, it is a novelty that the Torah prohibits the flavor from a mouse at all, as it is repulsive and people distance themselves from consuming it, and even so the Merciful One prohibits it. Therefore, although it imparts flavor to the detriment of the mixture, it is still forbidden.

Rachi non traduit

והכא. גבי שרץ היינו טעמא דאסור בפגם:

דהא. איסור שרץ חידוש הוא:

דהא מימאיס. ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא עליה ש''מ אפי' נותן טעם לפגם אסור:

Tossefoth non traduit

דהא מאיסא ובדילי אינשי מיניה. פ''ה וא''כ למ''ל דאסריה רחמנא דהיינו חידושיה וכן פירש לקמן גבי שכבת זרע ול''נ דנהי דמאיס ובדילי אינשי מיניה מ''מ לא הוה ידעינן דהאוכלו בלאו האוכל שרץ וכן שיהא טמא בשכבת זרע ועוד דא''כ לא הוי חידוש כחידוש בעלמא בכל מקום בתלמוד דחידוש בעלמא ר''ל איסור מכלל היתר או היתר מכלל איסור לכן נראה דהא בדילי אינשי מיניה וא''כ מן הדין היה לנו להתירו משום דהוי פגם ונותן טעם לפגם בעלמא מותר ואפ''ה אסריה רחמנא אף כל נט''ל דשרצים אסור כיון שכך איסור דשרצים והשתא ניחא דהוה כשאר חידוש דעלמא שבכל התלמוד דהוא איסור מכלל היתר:

אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת: אֶלָּא מֵעַתָּה, לִיטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ, אַלְּמָה תְּנַן: מְטַמְּאִין לַחִים וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁים?

Traduction

The Sages said to Rav Sheshet: If that is so, that the halakha with regard to a mouse is considered a novelty and is therefore understood to be more stringent than the norm, then a dead mouse should impart ritual impurity whether it is moist or dried out. Why did we learn in a mishna (Nidda 54b) that carcasses of creeping animals impart impurity when they are moist but do not impart impurity when they are dried out?

Rachi non traduit

אלא מעתה. אי חידוש הוא:

יטמא לח ויבש. שהרי מאוס הוא ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר רחמנא עליה ש''מ אפי' כשהוא יבש מטמא:

אלמה תנן. במסכת נדה (דף נד:) אבל השרץ ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אלא לאו ש''מ לא מאיס שרץ ולאו חידוש ואיצטריך לאזהורי עליה דעובדי כוכבים אכלי:

Tossefoth non traduit

אלא מעתה ליטמא לח ויבש. כיון דחידוש הוא כדאמר וא''ת מאי פריך בשלמא גבי איסור הוי חידוש כיון דנט''ל בעלמא שרי והכא אסריה רחמנא אלא גבי טומאה מה בכך אי הוי פגם הא גבי טומאה אין לחלק בין פגם לשבח וי''ל דגבי טומאה נמי הוי חידוש מה שהוא מטמא במה שהוא פגם שהרי גלי קרא בנבלה דשאינה ראויה לגר דהיינו שהסריחה אינה קרויה נבלה:

וּלְטַעְמָיךְ, שִׁכְבַת זֶרַע תְּטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ, אַלְּמָה תְּנַן: מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין?

Traduction

Rav Sheshet responded: And according to your reasoning, in which you compare the halakhot of ritual impurity to forbidden foods, then with regard to semen, which is also repulsive, it should impart impurity whether moist or dried out. Why did we learn in a mishna (Nidda 54b) that semen imparts impurity when it is moist but it does not impart impurity when it is dried out?

Rachi non traduit

וליטעמיך שכבת זרע. הא ודאי ממאיס ובדילי אינשי ממגעו וחידוש הוא תטמא לח ויבש:

אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? ''שִׁכְבַת זֶרַע'' אָמַר רַחֲמָנָא, בִּרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ. הָכָא נָמֵי, ''בְּמֹתָם'' אָמַר רַחֲמָנָא, כְּעֵין מוֹתָם.

Traduction

Rather, what have you to say? With regard to the ritual impurity of semen, the Merciful One states: ''The flow of seed'' (Leviticus 15:16), meaning that the reference is to semen that is fit to fertilize. Here too, with regard to the ritual impurity of a mouse, the verse states: ''When they have died'' (Leviticus 11:32). The Merciful One states that the carcasses of creeping animals impart impurity only when they are similar to their state at time of their death, i.e., when they are still moist. Therefore, there is no contradiction to the claim that the prohibition against eating a mouse is a novelty and consequently applies even when it detracted from the flavor of the food into which it fell.

Rachi non traduit

אלא. שאני לענין טומאה אע''ג דחידוש הוא גזירת הכתוב היא דלח ולא יבש דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם כעין מותם כשהן לחין:

שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע. או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא: וּמִי מְאִיס? וַהֲלֹא עוֹלֶה עַל שֻׁלְחָן שֶׁל מְלָכִים! אָמַר רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא: לָא קַשְׁיָא, הָא בִּדְדַבְרָא, הָא בִּדְמָתָא.

Traduction

Rav Shimi of Neharde’a objects to the assumption that a mouse is repulsive: And is it repulsive? But isn’t it served at the table of kings and considered a delicacy? Rav Shimi of Neharde’a said in clarification: This is not difficult. This statement, that a mouse is served as a delicacy, is stated with regard to a field mouse, and that statement, that it is repulsive, is stated with regard to a city mouse.

Rachi non traduit

דמתא. עכבר של יישוב מאיס:

עכבר דדברא. אשקור''ל בלע''ז:

אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר, וְעַכְבְּרָא בְּשִׁיכְרָא לָא יָדַעְנָא מַאי טַעְמָא דְּרַב, אִי מִשּׁוּם דְקָסָבַר נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם אָסוּר, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ, אִי מִשּׁוּם דְקָסָבַר נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מוּתָּר, וְעַכְבְּרָא בְּשִׁיכְרָא אַשְׁבּוֹחֵי מַשְׁבַּח.

Traduction

Rava said: The halakha is that if the forbidden substance imparts flavor to the detriment of the mixture, it is permitted. But with regard to a mouse that fell into a barrel of beer, I do not know what the reason was that Rav deemed it forbidden. I do not know whether it was because he maintains that if the forbidden substance imparts flavor to the detriment of the mixture it is forbidden, and if so, the halakha is not in accordance with his opinion, or whether it was because although he maintains that if the forbidden substance imparts flavor to the detriment of the mixture it is permitted, a mouse that falls into beer enhances its flavor.

Tossefoth non traduit

אמר רבא הלכתא נותן טעם לפגם כו'. פירוש אף בשרצים ולא תימא דבשרצים חידוש כדקאמר לעיל וליתסר משום פגם דשרצים אלא אף בשרצים פגם מותר ועכברא בשיכרא דאסר לא ידענא אי משום נותן טעם לפגם דקסבר אסור [אף בשאר שרצים] ולית הלכתא כוותיה פירוש דאף בשאר שרצים פגם מותר אי משום דאשבוחי קמשבח וא''ת וליפשוט ליה טעמיה דרב מההיא דפ''ק דחולין (דף ח:
ושם ד''ה השוחט) השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף ושמואל אמר מדיח ואע''ג דסתם כלי עובדי כוכבים אינם בני יומן דהשתא הוי לפגם וי''ל דהתם מיירי בידוע שנשתמשו בו ביום א''נ התם טעמא משום שמנונית דאיסור הנדבק בדופני הסכין שהוא בעין והוי לשבח גם כשאינו בן יומו וא''ת מאי קאמר הכא לא ידענא אי אשבוחי משבח ליטעמיה קפילא ארמאה וי''ל דשמא עכברא בשיכרא מחזק את השכר ומחמצו והשתא כשנתחזק השכר אין ידוע אם מחמת השכר עצמו וקי''ל כרבא דאמר נותן טעם לפגם מותר אף בשרצים ונפקא מינה דכשאינו בת יומו וכיוצא בו מותר אף בשרצים:

אִיבַּעְיָא לְהוּ:

Traduction

A dilemma was raised before the Sages:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source